פסק-דין בתיק ת"א 29058-01-10

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד) בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, עת נחבל אגב נפילה מרכב, המבוטח על-ידי הנתבעת.

רקע כללי ותמצית המחלוקת:

1.         התובע, יליד 21.7.1977, טוען, כי ביום 8.10.2005 נפגע כתוצאה מנפילה ממונית בה נהג לפרנסתו (להלן - המונית). לפי הנטען בכתב התביעה, ביום האירוע נהג התובע במונית, ותוך כדי נהיגה שמע רעש במתקן המזגן שמעל לרכב. התובע עצר את המונית בשולי הכביש, פתח את הדלת האחורית וניסה לעלות על גג הרכב, לבדוק את מקור הרעש, ותוך כדי כך נפל ונחבל בחלקי גוף שונים. לטענתו, האירוע מהווה תאונת דרכים, והוא זכאי לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו.

2.         לטענת התובע, לאחר התאונה הוא פונה לבית החולים גליל מערבי בנהריה, שם נבדק ואובחן כי הוא סובל מחבלות בחלקי גוף שונים ובעיקר משבר רדיוס מרפק יד ימין, רגישות והגבלה בתנועה וכאבים במרפק יד שמאל. הוא עבר ניתוח בהרדמה כללית לקיבוע השבר ושוחרר ביום 11.10.05 להמשך טיפול ומעקב אורטופד.

3.         התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) כתאונת עבודה, וועדה רפואית קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%.

4.         הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את עצם קרות התאונה והנסיבות כפי שתוארו על ידי התובע. מבלי לפגוע בטענתה זו, טוענת הנתבעת, כי התובע נפגע, אם נפגע, בנסיבות שונות לחלוטין מאלה להן טוען, וכי אין מדובר כלל במקרה הבא בגדר "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד. כן טענה הנתבעת לעניין הנזקים הנטענים על-ידי התובע. בעניין זה תלויה ועומדת בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור לקביעת המל"ל.

5.         המחלוקת בין הצדדים מתפרשת, איפוא, הן על שאלת החבות והן על שאלת הנזק. במישור החבות המחלוקת נוגעת הן לפן העובדתי - עצם התרחשותו של האירוע כנטען על-ידי התובע, והן לפן המשפטי - האם האירוע מהווה תאונת דרכים כמובנה בחוק הפלת"ד.

דיון והכרעה:

נסיבות התאונה - המחלוקת העובדתית:

6.         נוכח המחלוקת בין הצדדים, הסוגיה הראשונה בה יש להכריע עניינה נסיבות האירוע, והאם התרחשה התאונה נושא התביעה כנטען על-ידי התובע.

7.         גרסת התובע באשר לאופן התרחשות האירוע נושא התביעה, כפי שפורטה בתצהיר העדות הראשית שלו, הינה כדלקמן: ביום  8.10.05 בסביבות השעה 16:00-17:00 הוא נהג במונית במסגרת עבודתו כנהג מונית. בהגיעו קרוב לצומת אחיהוד, שמע לפתע רעשים מכיוון מתקן המזגן הממוקם על גג המונית. הוא עצר את הרכב בשול הכביש, פתח את הדלת האחורית של המונית וניסה לטפס על גג המונית, על מנת לבדוק את מקור הרעש והאם הדבר עלול לסכן את המשך הנסיעה. בעודו מנסה לטפס על גג המונית החליק ונפל ארצה. עוד נאמר בתצהיר, כי למרות הכאבים מהם סבל הוא ניסה והצליח להמשיך בנסיעה עד שהגיע לצומת יבור, שם פגשו אותו אביו ואחיו, אותם הזעיק טלפונית, ואחיו הסיעו לקבלת טיפול בבית החולים.

8.         האם עלה בידי התובע להוכיח, במידה הדרושה במשפט אזרחי, את גרסתו האמורה? לאחר בחינת חומר הראיות והעדות מטעם התובע, מסקנתי הינה, כי התשובה לשאלה זו הינה בשלילה.

9.         בפתח הדברים יש לציין, כי התביעה מייסדת עצמה על עדותו של התובע בלבד, שהינה בבחינת עדות יחידה של בעל דין. בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971, קביעת ממצא על-פי עדות כאמור, שאין לה סיוע, מחייבת זהירות, וככל שבית המשפט מחליט להסתפק בעדות זו, עליו לפרט את נימוקיו לכך.

10.        בענייננו, טוען התובע, כי מהימנות גרסתו נתמכת במסמכים שהוגשו, הכוללים את סיכום האישפוז מיום 11.10.05 (נספח ב' לתצהיר) בו נרשם כדלקמן: " בן 28 בריא בדר"כ לדבריו היום בזמן שתיפס על מונית גבוה (כך במקור - ע.ג.) החליק ונפל על מרפק שמאל מאז כאבים והגבלה בתנועה". לטענתו, מדובר בגרסה ראשונית ואוטנטית מפיו בסמוך לאירוע, המלמדת על שאירע. כן מפנה התובע למסמכי המל"ל, בהם נרשם כי נפל מרכב (נספח ד' לתצהיר; מסמכי המל"ל נ/3). הנתבעת, מנגד, טוענת לסתירות רבות בעדותו של התובע, ובין העדות למסמכים שצורפו, וכן להסתרת תאונות קודמות במסגרת תצהיר התשובות לשאלון שנשלח אליו, באופן הפוגע במהימנותו.

11.       לעניין זה אציין תחילה, כי אינני רואה לקבל את מלוא טענות הנתבעת בסיכומיה, בדבר מכלול הפגמים בגרסת התובע. כך, הטענה הנוגעת לטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שהוגש על-ידי התובע לביטוח הלאומי (נ/3), בו סומנה ביחס למקום התאונה, הרובריקה של "במפעל", איננה נראית לי מהותית בנסיבות העניין, כאשר מקריאת הטופס כמכלול ברור כי הטענה הינה לפגיעה שארעה מחוץ לעסק/למפעל, ולצורך כך פורטו בהמשך הטופס הנתונים הנוגעים לפגיעה מחוץ למפעל (סעיף י' לטופס הנ"ל). גם הטענה לתשובות שקריות של התובע בתצהיר התשובות לשאלון שנשלח לו, משהשיב כי לא אירעו לו תאונות בעבר, איננה נראית לי משכנעת במקרה דנן; בחקירתו הנגדית עומת התובע עם אירוע בעברו בו נחבל במסגרת קטטה, והשיב כי לא סבר שלאירוע מסוג זה מתייחסת השאלה בשאלון לעניין תאונות, ותשובה זו איננה חורגת מהסביר. אשר לטענה שהתובע היה מעורב בשלוש תאונות דרכים קודמות, ולא ציין זאת בתצהיר התשובות לשאלון, הרי שלנוכח ניסוח השאלה בשאלון, המתייחס בהקשר של תאונות לפציעה או חבלה, ומשלא הוצגו כל נתונים המלמדים על פגיעה שנפגע התובע באותן תאונות בעברו, שלדבריו היו קלות והוא לא נפגע בהן, אינני רואה לזקוף עניין זה לחובתו.

12.        עם זאת, המסד הראייתי הקיים בתיק, איננו מספיק, לטעמי, לקביעת ממצא בדבר התרחשות האירוע באופן הנטען על-ידי התובע, כפי שיפורט להלן.

13.       ראשית, אף אם אניח, כי ככלל, גרסתו הראשונית של התובע, כפי שנרשמה מפיו בבית החולים בסמוך לאירוע, עשויה לחזק את מהימנות עדותו, בנסיבות המקרה דנן אין בכך כדי להכריע. כמפורט לעיל, גרסתו של התובע הינה, כי נפל בעת עליה למונית, וזאת במהלך נסיעה ולאחר עצירה בשולי הדרך על מנת לבדוק רעש במזגן. על יסוד זה מבוססת עילת תביעתו, לפיה עניינו ב"טיפול דרך" המהווה תאונת דרכים. השאלה האם נפל התובע בעת שעלה למונית, איננה ממצה את הנסיבות העובדתיות העומדות ביסוד התביעה, אותן עליו להוכיח, אלא יש להוכיח כי הדבר אירע בעת עצירת הרכב  במהלך נסיעה בנסיבות הנטענות על-ידו. לעניין זה, אין כל חיזוק לגרסת התובע, אף לא במסמכים שנרשמו מפיו, ונוכח הטענה כי לא היו עדים לאירוע וכי התובע לא פונה באמצעות אמבולנס לבית החולים.

עם זאת, מדברי התובע עולה, כי הוא הזעיק למקום האירוע את אביו ואחיו, אביו טיפל ברכב, ואחיו הסיע אותו לבית החולים. דא עקא, האב והאח לא זומנו לעדות, אף שברי שעדותם הינה רלוונטית ונוגעת למחלוקת בתיק. בסיכומי התובע נטען כי העדים הנ"ל לא זומנו למתן עדות, מכיוון שממילא לא היו עדי ראיה לאירוע, ומאחר שמדובר בקרובי משפחה שעדותם לא היה בה כדי לסייע לעדותו של התובע כבעל דין. לא ניתן לקבל נימוקים אלה; עדותם של האב והאח, שלפי הטענה הוזעקו והגיעו למקום האירוע, הינה בעלת פוטנציאל ראייתי, שכן היא יכולה היתה להצביע על מיקום האירוע, והאם אכן הוא התרחש במהלך נסיעה. כמו-כן, לדברי התובע, אביו טיפל ברכב על רקע הבעיה שהביאה לעצירתו מלכתחילה, כך שעדותו הינה רלוונטית באופן ישיר גם לרכיב זה בתביעה. שאלת המשקל של עדות מסוג זה, בשים לב לכך שמדובר בבני משפחה, הינה עניין שהיה על בית המשפט להכריע בו, בשים לב לעדות ומכלול הנסיבות, ולאחר עמידתם של העדים לחקירה נגדית.